<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף מה:</h2>
[גליון. ספר תורה] שכתבו מין ישרף, תלמידי ישו הנוצרי וראוי לשריפה הן ואזכרותיהן לפי שכותבין השמות לשם ע"ז שהן דבוקין בע"ז הרבה. כתבו גוי, כלומר שאינו אדוק כל כך בע"ז. יגנז, דצד קדושה יש בו שכותבו לשם בורא עולם אבל מינין שהם הכומרין מכירין הן וכופרין. נמצא ביד מין, שאין אנו יודעין בבירור שהוא כתבו ויש לחוש שמא לקחו מסופר גוי יגנז. ואם נמצא ביד גוי [שאינו] מין ויש לחוש שמא לקחו מישראל אמרי לה קורין בו ואומרים מישראל לקחו שכתבו לשמה ואמרי לה יגנז דשמא הוא כתבו או לקחו מגוי אחר.
<h2>דף נד:</h2>
ספר תורה ביד מי אילימא ביד לוקח וכו', שאם היה ביד הסופר שהוא המוכר יהיה נאמן גם להפסיד הספר תורה שהרי שלו הוא עדין שהרי לא משכו הלוקח [גליון, ויכול לחזור בו]. [נ"ה ע"א] ומאי שנא [מ]דר' אמי, מאי שנא דרישא דעבדיה גוי לא נאמן להפסיד ספר תורה דאמרינן אין כוונתו להפסיד ספר תורה אלא להעיד עדות אמת יותר מכשהוא אומר אזכרות שלו לא כתבתים לשמן דאמרינן כוונתו להזיק ולא להעיד עדות אמת. לא דמי התם באזכרות לבדם יש לו רשות אותו שכוונתו להזיק ואעפ"י שיודע שיש לו הפסד בדבר אינו חושש על כך לפי שהוא טועה באותו ענין שהקשה ר' ירמיה למה יפסיד כל שכרו לא יפסיד אלא שכר האזכרות לבדן שהוא אחד ממאה שבספר תורה גם הוא הסופר הוא חושב נוח לו להפסיד כל שכרו אחד מק' שבו כדי שיפסיד בעל הספ(י)ר כל הספר כולו ואע"פ ששקר הוא מעיד על זה שהרי אינו מתירא מהפסד כל שכרו נראה שהוא טעות ואם לא היה אמת לא היה אומר כיון שכל כך הפסד ראוי לבא עליו.
<h2>דף ס.</h2>
אין קורין בו, [ו]יגנז שספר תורה כחסר הוא.
